כשהייתי בת 6 עברנו לגור במושב, בשכונה נחמדה, עם שכנים משני צידי הגינה. לידנו גרו זוג צעיר היא היתה מורה לספרות והוא סטודנט להנדסה.
כל פעם שראתה אותי משחקת בגינה, היתה קוראת לי .. למרפסת שלה ומספרת לי סיפורים מצחיקים עם המון שמחה.
בכל פעולה אפשר היה להרגיש את האנרגיה החיובית שהיתה חלק מההוויה שלה, וזה עורר בי רצון ללמוד ממנה, לזהות את דרכי הפעולה שלה, איך היא כזו?
ראיתי אותה מחייכת, שמחה, ובעיקר מרוצה, אי אפשר היה להתבלבל באנרגיה המיוחדת שהיתה בה.
היא היתה מודל עבורי ליצירת שמחה ללא תלות בנסיבות ללא קשר, לזמן, כסף, גיל או סטטוס….היא היתה מתיעצת עם אמא שלי כמו אחות גדולה שהיתה בשבילה, ואני רק רציתי להקשיב וללמוד ממנה על כל פעולה.
הייתי סקרנית, מהאנרגיה שתמיד היתה מביאה איתה, ניסיתי להבין את הקסם הזה, בחיוך, במילה הטובה שתמיד היתה מתלווה.
אני הייתי ילדה קטנה, והיא לשמחתי אהבה אותי ושמחה בחברתי כאחותה הקטנה.
אישה מופלאה מיוחדת במינה, שלימדה אותי בפשטות ובקלילות מהי שמחה מהלב לסביבה.
ואיך ייתכן שקוראים לה… שמחה!!
ומי נתן לכם השראה? השראה של שמחה? אשמח לשמוע.
אין כמו אמנות לחדש אנרגיה וכוחות ולהנעים את זמננו. אני ממליצה גם לעשות סדנת ציור – זה מעשיר את הנשמה והגוף.